חזרה לסעיף הקודם: תחילת הדרך המשך לסעיף הבא: המחשב נכנס לתמונה חזרה לתוכן העניינים |
לעומת התפתחותה הנמרצת של תורת המספרים, התקדמה הוכחתו של המשפט האחרון של פרמה בצעדי
צב, מה גם שהוכחתו של כל מקרה פרטי היתה קשה מקודמתה. ניכר אם כן הצורך
במציאת דרך חדשה להתמודדות עם הבעיה. בדרך כזו הלך לאמה בתחילת שנת 1847.
באמצעות פירוקו של הביטוי xn+yn למכפלה של n גורמים, תוך שימוש במספרים
אלגבריים שונים מאלה ששימשו את קודמיו ובטקטיקה העושה שימוש מהותי יותר
במספרים אלה, הציג לאמה בפני חברי האקדמיה הצרפתית למדעים הוכחה למשפט פרמה
בכללותו )לא למקרה פרטי(. לאמה הנרגש לא לקח את כל התהילה לעצמו, ובסוף
דבריו ציין שהגיע לדרך זו בעקבות שיחה עם עמיתו ג'וזף ליוביל. מיד בתום
דברים אלה קם ליוביל והצביע על רכיב חשוב שחסר בהוכחה: אומנם קיימים קוי
דמיון רבים בין המספרים השלמים ובין המספרים האלגבריים שבהם השתמש לאמה,
ודמיון זה מאפשר להקיש מתכונות המספרים השלמים לתכונות המספרים האלגבריים,
אך להשלמת ההוכחה נותר להראות שמשפט דומה למשפט היסודי של האריתמטיקה תקף
גם ביחס למספרים אלגבריים אלה.
ניצולם של המספרים האידאליים לטיפול במשפט האחרון של פרמה, באסטרטגיה שאינה שונה מזו של לאמה, איפשר לקומר לבצע את פריצת הדרך העיקרית, עד לשנים האחרונות, בהוכחת משפט זה. שבועות ספורים לאחר כשלונו של לאמה הוכיח קומר את המשפט לא לחזקה מסוימת, כי אם לקבוצה נרחבת של חזקות, הקרויה "ראשוניים רגולריים". כדי להראות שמשפט פרמה נכון עבור n כלשהו, די לוודא, באמצעות חישוב, ש-n זה הוא ראשוני רגולרי. תוך ארבע השנים שלאחר מכן חישב קומר שמתוך כל המספרים הראשוניים הקטנים מ-100, רק 37, 59 ו-67 אינם רגולריים. בשנת 1857 מצא קומר תנאים נוספים שעמידה של חזקה בהם מוכיחה שהיא מקיימת את משפט פרמה, ותנאים אלה השלימו את הוכחת המשפט לכל החזקות הקטנות מ-100. |
© 1996 כל הזכויות שמורות לדוד שי
חזרה לסעיף הקודם: תחילת הדרך המשך לסעיף הבא: המחשב נכנס לתמונה חזרה לתוכן העניינים |