חזרה לסעיף הקודם: צעדים ראשונים בהוכחות כלליות המשך לסעיף הבא: האם יש בכלל הוכחה? חזרה לתוכן העניינים |
קומר העריך שקבוצת הראשוניים הרגולריים היא קבוצה אינסופית, אך לא הצליח
להוכיח זאת (עד עתה לא נמצאה תשובה לשאלה זו, אם כי ידוע שדווקא קבוצת
הראשוניים שאינם רגולריים היא קבוצה אינסופית). החישוב הכרוך בבדיקה אם
מספר הוא ראשוני רגולרי הולך ומתארך ככל שהמספר הנבדק גדול יותר. בבדיקת
החזקה 223, למשל, מעורבים מספרים בני 250 ספרות. מובן לפיכך שהשתכללות
אמצעי החישוב האלקטרוניים, יחד עם מציאת תנאים נוספים (לגבי חלק מהראשוניים
שאינם רגולריים), איפשרה להגדיל בהדרגה את מספרן של החזקות לגביהן נמצא
משפט פרמה כנכון. אבני דרך אחדות: בשנת 1937 נמצא המשפט נכון לכל החזקות עד
617, בשנת 1955 הוגבה הרף ל-4,001, בשנת 1976 ל-125,000, ובשנת 1992 הוכחה
נכונות המשפט לכל חזקה עד ארבעה מליון!
בשנת 1982 הוכח שהתוצאה אליה הגיעה סופי ז'רמן נכונה גם כל עוד החזקה קטנה מ-6 מיליארד. כתוצאה מכך ומההישגים החישוביים שבהם דובר בסעיף הקודם, אם יש דוגמא נגדית למשפט פרמה, הרי כרוך בה חישוב של מספר גדול מארבעה מליון בחזקת ארבעה מליון. לעומת מספר זה מתגמד גם מספר החלקיקים ביקום כולו, כך שלא קל למצוא דוגמא נגדית כזו. עוצמת החישוב הגדולה של המחשב הפכה אותו כבר בראשית ימיו לכלי עזר בחישובים מתמטיים, כגון חישוב מספרים ראשוניים גדולים יותר ויותר או חישוב עוד ועוד ספרות של המספר הטרנסצנדנטי (היחס בין היקף המעגל לקוטרו). חישובים אלה הם הישג אלקטרוני וקוריוז מתמטי, למעט כאשר התוצאות הושגו לא בזכות הגברת עוצמתו של המחשב אלא בזכות יצירת שיטות חישוב מתקדמות. שימוש שונה במחשב נעשה בפתרונה של בעיה מפורסמת אחרת במתמטיקה המודרנית, הלוא היא "בעית ארבעת הצבעים". בדומה למשפט האחרון של פרמה, גם כאן מדובר בהשערה פשוטה שקשה להוכיחה. על פי השערה זו, שהועלתה לראשונה בשנת 1852, די בארבעה צבעים כדי לצבוע כל מפה מדינית, תהא מסובכת ככל שתהא, באופן שבו לשתי מדינות שלהן קו גבול משותף יהיו צבעים שונים. הוכחת השערה זו התאפשרה לאחר ששני מתמטיקאים, וולפגאנג האקן וקנת אפל מאוניברסיטת אילינוי, הראו בשנת 1976 שכל המפות האפשריות שקולות למספר סופי, אם כי גדול מאוד, של מפות, ולאחר מכן השתמשו במחשב במשך 1,200 שעות כדי להראות שכל אחת ממפות אלה ניתנת לצביעה בלא יותר מארבעה צבעים. בשימוש במחשב להוכחת המשפט האחרון של פרמה, לא נעשה המעבר ההכרחי ממספר אינסופי של חזקות אפשריות למספר סופי כלשהו. משום כך, בדיקת המקרים הפרטיים, רבים ככל שיהיו, אין בה די, שהרי מקרים אלה, גם כאשר מספרם מגיע לארבעה מליון, אינם אלא טיפה בים לעומת אינסוף האפשרויות שבהן עוסק המקרה הכללי. לכל היותר יש בהוכחות אלה משום רמז לנכונות המשפט הכללי. לרמז כזה יש להתייחס בספקנות, משום שיש דוגמאות אחדות להשערות שנמצאו נכונות למקרים פרטיים רבים, אך המשך בדיקתן הראה שאינן נכונות. השערה של אוילר בעניין וריאציה מורחבת של המשפט האחרון של פרמה (שבה מספר הנעלמים אינו שלושה, אלא שווה לחזקה שבמשוואה), הופרכה בעזרת מחשב בשנת 1966, כמאתיים שנה לאחר שהועלתה. הפרכה זו מדגימה את התועלת שבבדיקה באמצעות מחשב של השערה העוסקת במספר אינסופי של מקרים. בדיקה כזו לא תביא לעולם להוכחה של נכונות ההשערה, אולם די במציאת מקרה אחד שבו אין ההשערה מתקיימת כדי להוכיח שההשערה אינה נכונה. כל שנותר לנו לקוות הוא שאם יש מקרה פרטי כזה, נגיע אליו במסגרת זמן המחשב העומד לרשותנו.
|
© 1996 כל הזכויות שמורות לדוד שי
חזרה לסעיף הקודם: צעדים ראשונים בהוכחות כלליות המשך לסעיף הבא: האם יש בכלל הוכחה? חזרה לתוכן העניינים |